Nedarim
Daf 26b
משנה: עַד הַפֶּסַח אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ עַד שֶׁיְּהֵא אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁיַּגִּיעַ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַד שֶׁיֵּצֵא.
Traduction
Si dans l’expression d’interdit par vœu, il est dit ''jusqu’à Pâques'', la défense va jusqu’à l’arrivée de cette fête (exclusivement). S’il est dit: ''jusqu’à ce que la fête soit (là)'', l’interdit subsiste, jusqu’à l’issue de cette fête. S’il est dit: ''jusqu’en présence de Pâques'', l’interdit subsiste, selon R. Meir, jusqu’à l’arrivée de la fête (exclusivement); selon R. Yossé, il subsiste jusqu’à l’issue de la fête.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד הפסח אסור עד שיגיע. דבלשון בני אדם משמע עד ולא עד בכלל:
עד שיהא אסור עד שיצא. דמשמע עד שיהא כולו:
עד לפני הפסח ר' מאיר אומר אסור עד שיגיע. משום דיש במשמעות זה שלשה ענינים איכא למימר עד לפני ימים הראשונים דהיינו עד שיגיע ואיכא למימר עד לפני הימים אחרונים ויהיה מותר בימים אחרונים ואיכא למימר עד לפני הפסח עד שיצא וקאמר ר' מאיר עד שיגיע משום דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ודבר מבורר קאמר עד שיגיע:
ר' יוסי אומר עד שיצא. דקסבר מעייל איניש נפשיה לספיקא ולמאי דמפכינן בגמרא דר' מאיר לדר' יוסי הלכה כרבי יוסי ואסור עד שיגיע:
רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה. אָסוּר לְאָדָם לְהִתְעַנּוֹת עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָֽרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים. קוֹדֶם חַצּוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ. 26b עַד כְּדוֹן צַפְרָא הוּא. אַחַר חַצּוֹת יַשְׁלִימוּ. שֶׁכְּבָר עָבַר רוּבּוֹ שֶׁלַּיּוֹם בִּקְדוּשָׁה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אסור לאדם להתענות עד ו' שעות בשבת. איידי דאיירי בנדר שבת נקט לה להאי סוגיא הכא:
מתניתא אמרה כן. סוף פרק ג' דתענית היו מתענין בשביל הגשמים וירדו להם קודם חצות לא ישלימו כדמפרש טעמא עד כדון צפרא הוא ולא חל התענית:
אחר חצות ישלימו שכבר עבר רובו של יום בקדושה. בתענית אלמא דעד חצות יום מיחשב כתענית והילכך אין מתענין עד חצות בשבת:
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַרְאֵינִי בְּתַעֲנִיתִי עַד דְּחָסַל פִּירְקִי. עַד דְּנֶיחְסַל פַּרָשָׁתִי. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה אָֽמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה בְצוֹר וְשָׁמַע דִּדְמָךְ בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. אַף עַל גַּב דְּאָכַל גּוּבְנָה וְשָׁתָה מַיָא אַסְקֵיהּ צוֹם כָּל הַהוּא יוֹמָא. מִילְתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. דְּרַב אָמַר. לוֹוֶה אָדָם תַּעֲנִיתוֹ וּפוֹרֵעַ. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל. וְכִי נֵדֶר הוּא זֶה. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְשָׁכַח וְאָכַל כְּזַיִת אִיבֵּד תַּעֲנִיתוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. וְהוּא שֶׁאָמַר יוֹם סְתָם. הָא אִם אָמַר יוֹם זֶה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. לֹא אָמַר אֶלָּא אָכַל. הָא טָעַם לֹא. רִבִּי בָּא חֲסִידָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. הָדָא מַטְעַמִּיתָה אֵין בָּהּ לֹא מִשּׁוּם בְּרָכָה וְלֹא מִשּׁוּם גֶּזֶל וְלֹא מִשּׁוּם דְּמַאי וְלֹא מִשּׁוּם הֶפְסֵק תַּעֲנִית.
Traduction
On sait que l’on peut s’imposer un jeûne de quelques heures, selon l’avis formulé par R. Yohanan, qui disait: je me mets en jeûne jusqu’à la fin de mon chapitre, ou de la section en lecture. De même, on sait qu’il est possible de s’imposer un jeûne de quelques heures par ce qui survint à R. Yôna: Il était à Tyr (175)J., (Moed Qatan 3, 7). lorsqu’il apprit la mort du fils de R. Yossé; bien qu’il eût déjà mangé du fromage et bu de l’eau, il termina ce jour à l’état de jeûne. De même, on sait la possibilité de jeûner quelques heures, puisque Rav dit qu’en cas d’indisposition ne permettant pas d’achever la journée en jeûne, on peut reporter à une autre journée la partie restant due. -Non, lui dit Samuel, le vœu ne saurait avoir d’effet divisible en 2 parts (176)On ne saurait parfaire en un autre jour le jeûne qu'il a été impossible d'achever.. Si quelqu’un, ayant fait vœu de jeûner, l’oublie et mange l’équivalent d’une olive, il perd l’effet de ce jeûne (interrompu), et il devra le remplacer une autre fois. Toutefois, dit R. Aba au nom des rabbins de là-bas (Babylone), c’est vrai lorsque le vœu de jeûner a formulé vaguement la durée d’un jour; mais si le vœu a précisé ''ce jour'', on achèvera la journée à l’état de jeûne (sans la reporter à une autre fois); et même au premier cas le jeûne n’est perdu (et n’est à recommencer) que si l’on a vraiment mangé; mais si l’on y a seulement goûté (sans rien avaler), cela ne compte pas. De même, dit R. Aba Hasida au nom de R. Zeira, l’acte de goûter n’entraîne pas le devoir de réciter une bénédiction, ni le crime de vol, ni le péché de manger des fruits non rédimés, et ce n’est pas une interruption de jeûne.
Pnei Moshe non traduit
מילתי' דר''י. שמענו מדר''י דמתענין לשעות שמקבלין התענית אפילו לשעות דר' יוחנן הוה רגיל לומר הריני בתענית עד שאסיים פירקי או הפרשה וקרי ליה תענית:
מילתיה. וכן שמענו מדר' יונה ששמע שנפטר בנו של רבי יוסי ואע''ג דכבר אכל גבינה ושתה השלים לתענית כל היום ונחשב לו לתענית:
לווה אדם תעניתו ופורע. כלומר אם מתענה ואינו יכול להשלים תעניתו לווה תעניתו וחשיב היום בכלל תענית אף על פי שאכל כיון שמקצתו התענה עד שלא נמלך ללות אלמא מתענין לשעות ומיהו חייב לפורעו כיון שיום שלם קיבל עליו:
וכי נדר הוא זה. שצריך לפרעו דהא לא קיבל עליו אלא לצעורי נפשיה אי מצי ואי לא לא ולא דמי לשאר נדר שצריך להשלים נדרו. וזה כלישנא קמא בבבלי תענית שם:
איבד תעניתו. משום שיכול להתענות יום אחר תחתיו דקי''ל כרב דלוה ופורע:
והוא שאמר יום סתם. ואז יכול להתענות ליום אחר אבל אם אמר יום זה שוב אינו יכול ללות תעניתו ולפיכך משלים תעניתו היום אף על פי שאכל כזית:
לא אמר. ולא אמרן דאיבד תעניתו אלא כשאכל הא טעם ולא בלע לא כלום הוא:
לא משום ברכה. אין צריך לברך כשהוא טועם בלבד ואין בה משום גזל כו':
יָחִיד שֶׁגָּזַר עָלָיו תַּעֲנִית אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. וְאִם אָמַר. בְּתַעֲנִית צִיבּוּר. אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִבְּעוֹד יוֹם. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְנִמְצְאוּ יָמִים טוֹבִים וְשַׁבָּתוֹת. לוֹקֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְנִמְצְאוּ יָמִים הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יוּדָן רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. חַד אָמַר. מִתְעַנֶּה וְאֵינוֹ מַשְׁלִים. וָחָרָנָה אָמַר. לוֹקֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר עַד שֶׁלֹּא בָֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אֲבָל מִשֶּׁבָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית בָּֽטְלוּ כָל אֵילּוּ. רִבִּי חֲנַניָה וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרֵי. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶמֶשׁ הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה מַעֲשֶׂה שֶׁגָּֽזְרוּ תַעֲנִית בַּחֲנוּכָּה בְלוֹד. וְאָעַל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְסִיפֵּר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרָחַץ. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. צְאוּ וְהִתְעַנּוּ עַל מַה שֶׁהִתְעַנִּיתֶם. וְאַתְּ אֲמַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי אַבָּא. אַף עַל גַּב דְּתֵמַר בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. חֲנוּכָּה וּפוּרִים לֹא בָֽטְלוּ. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יוֹנָתָן צִייֵם כָּל עֲרוֹבַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי אָבִין צִייֵם כָּל עֲרוֹבַת סוּכּוֹת. רִבִּי זְעוּרָא צִייֵם תְּלַת מָאוָון דְּצוֹמִין. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. תִּשְׁעַת מָאוָון דְּצוֹמִין. וְלֹא חָשׁ עַל מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מְפַקֵּד לְסַפְרָייָא. אִין אָתַת אִיתָא מִישְׁאֲלִינְכוֹן. אֵימְרוּן לָהּ. בַּכֹּל מִתְעַנִּין חוּץ מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְחוֹלוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד וַחֲנוּכָּה וּפוּרִים.
Traduction
Si un particulier s’engage par vœu à jeûner, il pourra encore manger et boire la nuit (la veille au soir); mais s’il s’est engagé pour un jeûne public, il devra (à l’instar de celui-ci) cesser de manger dès la fin du jour précédent. Si quelqu’un s’est engagé à jeûner un certain nombre de jours, et dans l’intervalle il y a des fêtes ou un Shabat, il sera passible de la peine des coups de lanière (pour avoir énoncé un vœu irréalisable), et il n’est pas besoin de libération par l’intervention d’un sage (le vœu est nul). Sur le vœu que quelqu’un aurait fait de jeûner certains jours qui sont inscrits dans la Megilat Taanit (177)'''''' Rouleau des jeûnes '''' (interdits), série des jours commémoratifs de demi-fêtes, pendant lesquels le jeûne est défendu. V. t. 6, p. 161.'', R. Hiskia, R. Judan, R. Jérémie au nom de R. Hiya b. Aba, expriment des avis divers: d’après l’un, un tel homme devra jeûner une partie de la journée sans l’achever (de façon à suivre en partie les deux prescriptions opposées entre elles); d’après l’autre, il sera passible des coups de lanière (pour vœu irréalisable), et il n’est pas besoin de l’intervention d’un sage pour l’annuler (cela va de soi) – (178)Suit une page traduite en (Taanit 2, 13) (ibid. p. 163)..
Pnei Moshe non traduit
משחשיכה. קודם יום התענית ואינו צריך להפסיק מבעוד יום:
ואם אמר. בפירוש שקיבל עליו בחומר תענית צבור צריך להפסיק מבעוד יום:
נדר להתענות. זמן ידוע ונמצאו בו שבתות ויו''ט לוקה על נדרו ואוכל וא''צ היתר חכם דממילא בטל:
חד אמר מתענה. באותן ימים הכתובים במגילת תענית הואיל ומדרבנן הוא שלא להתענות בהן אבל א''צ להשלים:
וחרנה אמר. אף באלו לוקה משום נדרו וא''צ היתר חכם:
אמר רבי אבא. לאו ראיה מחנוכה שאע''פ דאת אמר בטלה מגלת תענית בחנוכה ופורים לא בטלו. והכי מסיק לה בבבלי דר''ה דף י''ט:
מיליהון דרבנין. דלקמן ר' יונתן ור' אבין שצמו באלו הימים ש''מ בטלה מגילת תענית שאף הן כתובים במגילת תענית וכן ר''ז צם ג' מאות צומין כו' ולא חש אם ארעו בהן ימים של מגילת תענית:
מפקד. למלמדי תינוקות אם תבוא אשה לשאול אתכם אם תתענה:
בכל. בכל ימי מגילת תענית מתענין:
ובחנוכה ופורים. שלא בטלו:
Nedarim
Daf 27a
משנה: עַד הַקָּצִיר עַד הַבָּצִיר עַד הַמָּסִיק אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶּׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ אָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ. אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. וְכָל שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ בֵּין אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא בֵּין אָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ.
Traduction
S’il est dit: ''jusqu’à l’époque de la moisson'', ou ''jusqu’aux vendanges'', ou ''jusqu’à la cueillette des olives'', l’interdit subsiste seulement jusqu’à l’arrivée de ce moment. Voici la règle générale: Chaque fois qu’il s’agit d’une époque déterminée et que le vœu contient le terme jusqu’à, l’interdit cesse dès l’arrivée du moment déterminé; lorsqu’au contraire on emploie l’expression ''jusqu’à ce qu’elle soit'', l’interdit subsiste jusqu’à la fin de cette époque. Lorsqu’enfin il s’agit d’une époque indéterminée, soit que l’on ait employé l’expression ''jusqu’à ce qu’elle soit'' (là), soit l’expression ''jusqu’à l’arrivée'', en tous cas l’interdit cesse dès que l’époque en question commence.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד הקציר. אמר קונם יין שאיני טועם עד הקציר של חטים ושעורים:
עד הבציר. של ענבים:
עד המסיק. של זיתים:
אינו אסור אלא עד שיגיע. הואיל ואין לקציר ובציר זמן קבוע כדמפרש ואזיל לא שנא אמר עד שיהא לא שנא אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע שכל דבר שאין זמנו קצוב אין בדעת הנודר להכניס עצמו באיסור זמן שאין ידוע לו ולפיכך אמרינן דודאי עד שיגיע קאמר:
משנה: עַד הַקַּיִץ עַד שֶׁיְּהֵה הַקַּיִץ עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בַּכַּלְכָּלוֹת. עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַקַּיִץ עַד שֶׁיַּכְפִּילוּ הַמַּקְצוּעוֹת. עַד הַקָּצִיר עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לִקְצוֹר קְצִיר חִטִּים אֲבָל לֹא קְצִיר שֶׁל שְׂעוֹרִים הַכֹּל לְפִי מְקוֹם נִדְרוֹ. אִם הָיָה בָהָר בָּהָר וְאִם הָיָה בַבִּקְעָה בַּבִּקְעָה.
Traduction
S’il est dit: ''jusqu’à l’été'', ou ''jusqu’à ce que l’été soit'', on entend par là: jusqu’au moment où le peuple commence à apporter les fruits à la maison en panier. S’il est dit: ''Jusqu’à ce que l’été soit passé'', on entend par là le moment où l’on replie les treillis (sur lesquels on a fait sécher les fruits). Si l’on dit: ''jusqu’à la moisson'', on entend par là l’instant où le peuple commence à moissonner le froment, non celui où il coupe l’orge (antérieure). Tout dépend de l’endroit où l’on se trouvait à l’émission du vœu. Ainsi, en se trouvant alors sur une montagne, il s’agira du moment de la moisson (un peu tardive) sur la montagne; et si l’on s’est trouvé alors en plaine, il s’agira de la moisson en plaine (qui a lieu plus tôt).
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד הקיץ עד שיעשה הקיץ. בין אמר עד הקיץ בין אמר עד שיעשה הקיץ. ובנוסחת הבבלי עד הקיץ עד שיהא הקיץ:
עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות. לא שיקוצו עראי אלא עד שיקוצו הרבה ומכניסין בכלכלות:
עד שיכפלו המקצועות. הסכינים שהן מיוחדים לחתוך התאנים כשעושין מהן עיגולים נקראין מקצועות וכלומר עד שיכפלו הסכינים ונכנסין לתוך קתיהן שמצניעין אותן לשנה הבאה פ''א המקצועות מחצלאות שמייבשין עליהן התאנים:
הכל לפי מקום נדרו. אם היה רוב תבואות המקום חטים עד קציר חטים ואם שעורים עד קציר שעורים וכן אם היה בהר בשעת הנדר עד שיגיע זמן הקציר והבציר בהר ואם בבקעה עד שיגיע זמן הקציר והבציר של בקע':
הלכה: עַד הַפֶּסַח אָסוּר כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִי זְעִירָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא 27a אוֹמֵר. עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הָֽרְשׁוּיוֹת הַגְּדוֹלוֹת. עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הָֽרְשׁוּיוֹת הַקְּטַנּוֹת. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. מִשֶׁמֵּת בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא בָֽטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. לֹא עָמַד שׁוֹקֵד עַד שֶׁעָמַד יִרְמְיָה. אָמַר רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר וָוא. לָמָּה הוּא מְקַנְתֵּר לְהוֹן. לֹא כְּבָר קַשּׁוֹנְתָהּ רִבִּי אֶלְעָזָר קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. לֵית הִיא מִחְלְפָה. מַתְנִיתָא הִיא מִחְלְפָה. וְתַנֵּי דְבֵית רִבִּי כֵן. עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. עַד שֶׁיֵּצֵא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּגִּיעַ. אֲנָן בָּעֵיי עַד לִפְנֵי וְאַתְּ אֲמַר אָכֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן נִיוָתִי הוּא. עַד לִפְנֵי פִּיסְחָא. אָמַר רִבִּי אָבִין. הַכֹּל מוֹדִין בַּפֶּסַח שֶׁהוּא מוּתָּר. מַה פְלִיגִין. בִּפְרוֹס הַפֶּסַח. הָהֵין אָמַר. עַד שֶׁיַּגִּיעַ. וְהָהֵין אָמַר. עַד שֶׁיֵּצֵא.
Traduction
R. Jérémie objecta devant R. Zeira que R. Meir paraît se contredire (§ 2), ainsi que R. Yossé. Il dit ailleurs (179)Cf. J., (Qidushin 3, 9) ( 64c).: ''Si quelqu’un a deux séries de filles nées de deux mariages successifs, et le père dit qu’il sait avoir marié une grande fille, mais il ne sait plus si c’est la plus âgée de la première série, ou la plus âgée de la seconde, ou la plus jeune de la première qui se trouve plus âgée que la première de la seconde série, toutes deviennent interdites à épouser quelqu’un, sauf la plus jeune des jeunes; tel est l’avis de R. Meir; R. Yossé dit: toutes sont libres, sauf la plus âgée de la première série''. Or, selon ce dernier, il faut sous-entendre que toutes les grandes en état d’être mariées le sont. De même, il est dit ensuite: ''Si le père dit avoir consacré en mariage sa jeune fille, sans plus savoir si c’est la plus jeune fille de la seconde série, ou la plus jeune de la première série, ou la plus âgée de la seconde série qui se trouve être moins âgée que la plus jeune de la première série, toutes sont interdites, sauf la plus âgée de la première série; tel est l’avis de R. Meir. R. Yossé dit: toutes sont libres, sauf la plus jeune de la seconde série''. Or, selon lui, il faut sous-entendre que toutes les jeunes en état d’être mariées le sont. Comment donc est-il dit ici au contraire que R. Meir restreint l’interdit par la fête de Pâques, et R. Yossé l’étend jusque là? -C’est que, répond R. Zeira, depuis la mort de Ben Azaï et Ben Zoma, les hommes studieux (ou exégètes) ont cessé leurs exposés (180)V. (Sota 9, 15)., et il n’y en a plus eu jusqu’à l’arrivée de R. Jérémie (le narguant). -Mais, répliqua R. Aba, fils de R. Hiya b. Aba, il n’y a pas lieu de le narguer, il a été objecté aussi par R. Eléazar devant R. Yohanan que R. Yossé se contredit lui-même? -Non, fut-il répondu, il ne se contredit pas; c’est la version de la Mishna qui est renversée, et en effet à l’école de Rabbi, on l’a enseignée ainsi: ''S’il est dit: jusqu’en présence de Pâques, l’interdit subsiste, selon R. Meir, jusqu’à l’issue de la fête; selon R. Yossé, il ne dure que jusqu’à l’arrivée de la fête''. -Mais, puisque nous voulons expliquer le terme ''jusqu’avant'', comment supposer que la fête soit incluse? Aussi, dit R. Zeira, c’est conforme au terme Nabatéen ''jusqu’avant Pâques''. En effet, dit R. Abin, tous admettent qu’en ce cas l’interdit est libéré à Pâques; il n’y a de discussion qu’au cas où la formule de vœu a le terme ''jusqu’avant le milieu de Pâques''; d’après l’un, le vœu cesse à l’arrivée de la fête; d’après l’autre, il cesse à l’issue de la fête.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מחלפא שיטתיה דר' מאיר ודר' יוסי תמן הוא אומר. בפ''ג דקידושין תנן מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם הגדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות ר''מ אומר כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות דקסבר ר' מאיר מעייל איניש נפשיה לספיקא והואיל ולא ידעינן הי' מינייהו קידש כולן אסורות ור' יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ואין דעתו אלא דבר המבורר שאין להסתפק והיא הגדולה שבכולן:
עד שיצאו כל הרשויות הגדולות. דברי ר' יוסי דהתם מפרש לה כלומר דודאי דעתו להוציא כל הבנות הגדולות ולא נתכוין אלא לגדולה היותר מבוררת והא דנקט הרשויות משום דכולן בוגרות מיירי ונתנו רשות לאביהן לקדשן:
עד שיצאו כל הרשויות הקטנות. אסיפא דהתם קאי קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע כו':
וכא במתני' הוא אמר הכין. דשמעינן להו איפכא וקשיא דר' מאיר אדר''מ ודר' יוסי אדר' יוסי:
א''ל. תנינן בסוטה משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים ששוקדים על הדברים לדקדק אחריהם:
ולא עמד שוקד עד שעמד ירמיה. ולקנתרו בדברים נתכוין:
למה הוא מקנתר לו. ר' זעירא לר' ירמיה על שמקשה לו כן וקאמר משום דכבר קדמו הרי עולם לא כבר הקשה זה ר' אלעזר לר' יוחנן וא''ל לית היא מחלפה שיטתייהו אלא מתני' דהכא הוא מחלפא בגי' וכדתני דבית ר' כן לר''מ אסור עד שיצא ולר' יוסי עד שיגיע:
אנן בעייא עד לפני ואת אמר אכין. בתמיה כלומר אנו רוצין לפרש לפני הפסח דקאמר התנא ובמאי פליגי:
ואת אומר דפליגי אי מעייל נפשיה לספיקא אי לא ובשביל כך הוכרחת להחליף הגירסא הא ליתא דהכא בלישנא בעלמא פליגי:
אמר ר' זעירא לשון ניותי הוא. כלומר דבאמת בלישנא בעלמא פליגי ואין אתה צריך להחליף הגי' דר' יוסי סבר עד לפני הפסח היינו עד דלפני פיסחא שמפנה ויוצא כל הפסח. ניותי שם עיר ודכוותה בפ''ק:
ר' אבין. פליג דמפרש עד שיגיע ועד שיצא דקאמרי על פרוס הפסח קאי שהוא ט''ו יום לפני הפסח וקרי ליה לפני משום דשואלין ודורשין שלשים יום קודם הפסח ופרוס האחרון לפני הפסח הוא:
ההין אמר. ר' מאיר עד שיגיע פרוס הפסח וההין אמר ר' יוסי עד שיצא אבל כשיגיע הפסח עצמו הכל מודים שהוא מותר דלא נדר אלא ממה שנקרא לפני הפסח:
הלכה: עַד הַבָּצִיר כוּל'. קָבַע זְמָן לְמִשְׁתֶּה בְנוֹ וְאָמַר. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיַּגִּיעַ מִשְׁתֶּה. עַד כְּמִי שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ. אוֹ מֵאַחַר שֶׁיָּכוֹל לִדְחוֹתוֹ לְאַחַר זְמָן כְּמִי שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ.
Traduction
Si après avoir fixé une époque pour le repas de son fils, quelqu’un dit: ''je m’interdis par vœu de goûter du vin jusqu’à ce qu’arrive ce repas'', est-ce considéré comme un sujet à date fixe (impliquant l’issue de cette date), ou n’est-ce pas semblable, en raison de la possibilité de reculer ce repas à une époque ultérieure? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' קבע זמן למשתה בנו ואמר קונם יין שאיני טועם עד שיגיע משתה בני. מהו למאי קא מדמינן לה:
עד כמי שזמנו קבוע. כלומר כמי שזמנו קבוע הוא ואם אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע אבל אם אמר עד שיהא או עד זמן משתה בני אסור עד שיעבור המשתה כמו בנדיר עד שיהא הפסח דזמנו קבוע ואסור עד שיצא או דילמא מאחר שיכול לדחותו לאחר זמן כמי שאין זמנו קבוע דמי ובין אמר עד שיגיע ובין אמר עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source